slider33

כמו לרקוד "סולו" במעגל של רוקדים.-אסרטיביות

fa55c8bad0e242eb7986dc1135b50adb Mהסגנון האסרטיבי-נשען על התפיסה,"חייה ותן לחיות". מאופיין בעמידה על זכויות בסיסיות כמו:"זכותי להביע דעתי גם אם היא לא פופולארית ,מנוגדת משל האחרים,אינני מונע מעצמי הבעתה בפומבי,ועל כך אני מרגיש נוח וטוב.."
הסגנון האסרטיבי שם דגש על השמת גבולות לאחרים,מתוך מטרה של הגנה עצמית,ושמירה על עקרונות וערכים החשובים לאדם,המנחים את התנהגותו באופן עקיב והתורמים ליציבותו. יתרה מכך, סגנון זה שם דגש גם על שמירת גבולותיו וכבודו של האחר,ופועל למען קיומם של הגבולות אלה.
הסגנון מדגיש השגת מטרות אישיות מבלי לפגוע באחרים,בכבודם ובמעמדם. כמו:"התקדמתי בתפקיד, השגתי מטרות בזכות העצמת יכולותיי ולא באמצעות הקטנת האחר..."
כאשר אדם מאפשר לעצמו לבטא רגשות(חיוביים ושליליים),לזהות ולכבד את צרכיו,
לעמוד בתקיפות על זכויותיו, כל זאת תוך שמירת עקרונות אלה כלפי האחר, הוא ירגיש באיזון והלימה שיבואו לידי ביטוי בתחושת נינוחות,פיזית, רגשית ונפשית!

הלימה בין מה למה?
בין ערכים אישיים וחברתיים החשובים לאדם ,עמדות עקרוניות,אמונות ודעות לבין מידת הופעתם במציאות שלו,באינטראקציות עם אחרים בין שהן יזומות על ידו, ובין שאחרים יזמו.
דהיינו : "התנהגתי בדיוק כפי שאני חושב מרגיש ומאמין,גם כשהצד השני לא הסכים,או נמצא בעמדה הנתפסת על-ידי כגבוהה יותר.. ובמקביל שמרתי על כבוד האחר", זו נאמנות האדם לעצמו! והיא מובילה אותו להלימה ואיזון!
והסביבה ? היא  גומלת, באמצעות קבלת האדם כמי שמעריך את עצמו ובאותה מידה את האחרים, ומאפשרת לו ביטוי עצמי בתוכה. וזה דומה לריקוד סולו ייחודי בתוך מעגל של רוקדים נוספים!

ואם לא?
קיימים סגנונות נוספים השונים מהסגנון האסרטיבי,והם עלולים להוביל את האדם לתחושה של היפר איזון,לחוסר שיווי משקל בין הגורמים,מה שמוגדר ונחווה כ"דיסוננס קוגניטיבי".
במצב זה האדם יחווה תסכול,כעס,אי נוחות פיזית. דהיינו : "התנהגתי/הגבתי באופן שאיננו תואם את אמונותיי,ערכיי,דעותיי,הגבתי בשונה ממה שאני הייתי רוצה!"

הסגנון האגרסיבי – "החיים  על-פי רצוני...."
סגנון זה שונה לחלוטין מקודמו, תפיסת העולם הבסיסית שלו נשענת על "מלחמות החיים",
הוא נבדל בהתייחסותו לגורמים :זכויות ,גבולות , צרכים  ומטרות.
הסגנון מתאפיין בשלילת זכויות האחר וראייתם כמוגבלות. פועל יוצא :ניצול אנשים אחרים בעיקר אלה "החלשים" ביחס לתוקפנות של בעלי הסגנון. השגת מטרות תהיה על חשבון האחר,כמו: "אני משיג את המטרות שלי,תוך כדי כך אני לא רואה דבר....".
כמה לא מפתיע,כי סגנון זה המאופיין בתגובות תוקפניות,נוטה להשפיל אחרים,מפחית מערכם
מתערב בגסות בבחירתם של אחרים,דווקא פועל מתוך דפנסיביות,התגוננות! מתאים מאוד להיפוך המילים : פ.ח.ד ל- ד.ח.פ!
בסגנון התגובה האגרסיבי, חסרה תחושת האיזון וההלימה. בניגוד לסגנון האסרטיבי,הסביבה איננה משתפת פעולה,לא מאפשרת לבעלי הסגנון תחושה של שייכות,אלא של התנגדות עד עוינות, החברה אולי תאלץ נקודתית להסכים,אך בסופו של יום תמצא פתרון התמודדות עם הסגנון (התרחקות,הימנעות,תקיפה).ומכאן סר הטעם ,התמעט החוזק של בעלי הסגנון,ותיוותר תחושת כעס,חשש ותסכול.

הסגנון הפאסיבי- "חיי שלי,שלכם"
המשותף לשני הסגנונות שהוזכרו,היא פעילותם. שניהם מאופיינים באקטיביות,אם כי בתפיסה ובדרך שונה.
הסגנון הפאסיבי מתאפיין בכך שהוא מופעל,השאר פועלים עליו, ותגובותיו אינן מאפשרות לו השגת רצונותיו.
הסגנון מייצג חוסר יכולת לשמור על גבולות לשם הגנה,זכויותיו מדוכאות והוא מנוצל,הסגנון מאפשר לאחרים לבחור עבור האדם. גבולותיו מצומצמים או מוגבלים ע"י אחרים, קיים אלמנט של ויתור על הבעת דעות כמו: "זה לא יעזור אם אנקוט עמדה,ממילא לא אשיג את מטרותי..."
סגנון התגובה הפאסיבי גם הוא אינו מאפשר תחושה של הלימה ואיזון,האדם חש פגוע,חרד ואין ביכולתו להגיע למצב של הלימה בין התנהגותו לבין רצונותיו,שאינם באים לידי ביטוי פנימי וחיצוני.
כאשר אדם דואג לאחרים ולא מעז לברר מה הם צרכיו ורגשותיו האמתיים,הוא יגיע לתחושות
של עוינות והתנגדות כלפי עצמו וכלפי הסביבה,מצב שאינו תורם לקיום ריקוד ייחודי במסגרת מעגל רוקדים.

באימון לאסרטיביות – המתאמנים למדים להעריך את עצמם באופן הדומה ל"הצהרת הון אישית" הכוללת :זיהוי צרכים,חלומות,חזון,ייעוד וגילוי האותנטיות!
התהליך מאפשר מיפוי והדגש של יכולות,חזקות,איכויות,כישורים ,ניסיון ועוצמות המאפשרות להם להישען עליהם כמסד ראשוני לבניית האמון בערכם וחשיבותם. מכאן מתאפשרת להם תנועה לכיוון עדכון הפרדיגמה הקשורה למושג "אהבת עצמי" ,מפרדיגמה בעלת משמעות שלילית, לפרדיגמה הנקשרת לאלמנטים חיוביים באהבת האדם את עצמו, כתנאי לאהבת הזולת! ולקשרים מספקים עם הסביבה.
newsletter-pos
אנא מלאו את הטופס וסמנו את הקטגוריות המעניינות אתכם